גבסי נ' שירביט חב' לביטוח בע"מ

החלטה

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות – סבורני, כי אין מקום לתיקון פסק הדין – לא בבקשת התובע - המבקש וגם לא בבקשת הנתבעת – המשיבה:

1.1 בתשובתו לתגובת הנתבעת, חזר בו בעצם התובע מבקשתו והסכים כי סך הפסדי השכר הנכונים, בתקופת אי הכושר, עומד על 76,591 ₪, כמצויין בסעיף 11 לפרק ג לפסק הדין, המבסס את הסכום לתשלום המופיע בסעיף 1.1 לפרק ו לפסק הדין. בסעיף 6 לפרק ג נפלה אמנם טעות סופר, אך ממילא סעיף 11, המפרט את הסכום הנכון באותו פרק, הוא סעיף מאוחר לו.

1.2 אשר לטענה בדבר מגבלת שילוש השכר, קבעה הפסיקה לא פעם, כי "לעניין חישוב הפיצויים בגין אובדן השתכרות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אין להסתפק בעובדה כי משכורתו של הניזוק לולא התאונה הייתה עולה על שילוש השכר הממוצע במשק. יש לקבוע את משכורתו זו ואת ההפרש שבינה לבין השתכרותו במומו, ורק לאחר שנקבעה, יש לפנות לתקרה של שילוש השכר הממוצע במשק, כאמת מידה לחישוב הפיצויים." (ראו: ע"א 252/86, י. גולדפרב ואח' נ. כלל חברה לביטוח בע"מ וערעור שכנגד,פד"י מ"ה(4),45, 50, מפי כב' השופט (כתוארו אז) ברק).

1.3 באותו פסק דין (עמ' 49, מול האות ד), נקבע, בין היתר, כי "אין זה נכון לקבוע, כי בחישוב הפיצויים להם זכאי ניזוק בגין אובדן ההשתכרות, מחליף הנתון של שילוש ההכנסה הממוצעת במשק את הנתון של ההשתכרות לולא התאונה. הקביעה הנכונה הינה, כי בחישוב הפיצויים להם זכאי ניזוק, אין להעניק פיצוי מעבר להכנסה העולה על שילוש השכר הממוצע במשק."

1.4 על כן, מגבלת החישוב של שילוש השכר הממוצע מתייחסת למכסימום ההפסד החודשי ובמקרה הנדון, ההפסד החודשי, וממילא גם הפיצוי שנפסק, בגין כל אחד מחודשי אי הכושר, איננו עולה על שילוש השכר הממוצע במשק, בתקופה הנדונה, כעולה גם מן הנתונים שסיפקה הנתבעת, שתאמו את הנתונים שהיו בפני בית המשפט.

2. על כן נדחית הבקשה.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ד, 18 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.